קיס ואח' נ' עבדאלגני ז"ל(המנוח) ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, בהיותה תביעה טורדנית וקנטרנית ובשל חוסר תום ליבם של המשיבים והשימוש לרעה שעשו בהליכי משפט.

להלן תמצית העובדות הדרושות5129

2.המבקשים הינם יורשיו של המנוח סאמי עבדאלגני ז"ל ומי שניתן לטובתם פסק דין ביום 1.1.2002 בת.א 866/99 בבית המשפט המחוזי בחיפה, שביטולו מתבקש במסגרת תביעה זו (להלן: "פסק הדין"). המשיבים היו הנתבעים באותה תביעה.

3.בפסק הדין שניתן מפי כב' הרשם גרשון- כתוארו אז - נתן בית המשפט סעד הצהרתי לפיו זכאים המבקשים להירשם כבעלים של מספר חלקות מקרקעין. צוין שם כי הנתבעים 1-14 (המשיבים) הוזמנו כדין אך לא הגישו כתב הגנה כי אם תצהיר לפיו הם מסכימים לסעד המבוקש בתביעה. על סמך הנטען בכתב התביעה המתוקן ולאור עמדתם של הנתבעים, כאמור לעיל, ראה בית המשפט לקבל את התביעה ולהעניק את הסעד ההצהרתי כמבוקש.

4.בתביעה שלפניי, טענו המשיבים כי פסק הדין הושג במרמה, הואיל והמבקשים הטעו הן את המשיבים והן את בית המשפט, זייפו ורימו וכך השיגו במחטף את פסק הדין. לדבריהם, לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק הדין אותה הגישו ביום 31.12.08 גילו לראשונה את הסכם המכר משנת 1963 לגביו טענו המבקשים כי אבד להם (להלן: "ההסכם"). לגרסתם, הסתירו המבקשים את ההסכם על-מנת שלא יוודע שהוא נכרת לפני תקופת ההסדר ולפיכך, ובשים לב להוראת סעיף 81 לפקודת ההסדר, חסר נפקות משפטית.

5.בבקשתם המונחת בפניי טענו המבקשים כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין. זאת משום שטענותיהם של המשיבים, המובאות בתביעה כאן, כבר נדונו הן על-ידי בית המשפט המחוזי במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה 7 שנים לאחר מתן פסק הדין והן על-ידי בית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק הדין. שתי הערכאות דנו בטענות המשיבים בדבר הרמייה שבה נהגו כלפיהם המבקשים וראו לדחות אותן. משנדחו טענותיהם, מנועים המשיבים מלפתוח בהתדיינות חדשה שמטרתה לעורר מחלוקת בפלוגתאות שכבר יש לגביהן הכרעה שיפוטית.בנוסף טענו המבקשים לחוסר תום לב מצד המשיבים ושימוש לרעה בהליכי משפט. לטענתם, תביעה זו היא תולדה של תביעה שהם הגישו נגד המשיבים 2 ו- 3 לביטול הערת אזהרה שנרשמה על זכויות המשיב 2 בחלקה נשוא המחלוקת. לפיכך, נטען כי המדובר בתביעה קנטרנית וטרדנית, שנועדה לשמש זירת התנגחות במבקשים על רקע סכסוך אחר בין הצדדים.

6.מנגד טענו המשיבים כי הראיה החדשה העומדת בבסיס טענת המרמה המועלית בתיק דידן מעולם לא נדונה ולא ניתנה לגביה כל הכרעה שיפוטית. אמנם גם בבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה בשעתו טענו למרמה, אך טענות אלה הועלו ללא קשר להסכם, שדבר קיומו התגלה להם כאשר השיבו המבקשים לבקשת ביטול פסק הדין. לטענתם, אף בשקידה ראויה לא היה עולה בידיהם להשיג הסכם זה. לפיכך, אין יסוד להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.לחילופין נטען כי גם אם בית המשפט יקבע כי קיים מעשה בית דין, הרי שיש להעדיף שיקולי צדק על פני שיקולים של סופיות הדיון ובכך להותיר למשיבים את האפשרות להוכיח כי יש מקום לבטל את פסק הדין שהושג במרמה.

דיון והכרעה

7.במקרה שלפנינו, גם אם אקבל טענת המבקשים כי החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק דין, והחלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק הדין, מהווים מעשה בית-דין, עדין תיאורטית יכול בית המשפט לפתוח את הדיון מחדש. זאת אם מתברר לו שפסק הדין הושג במרמה או אם נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין. לאמור, הדבר אפשרי בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין, כפי שכאמור טענו המשיבים. (ראו: המ' 445/80 אברהם נ' יוחאי, פ"ד לה(1) 505; ע"א 4682/92 עיזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366; א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, בעמוד 350-352).

8.בעניינינו, הכרעה בשאלה, אם ועד כמה יש בראיה החדשה שנתגלתה ו/או בטענות המרמה שהועלו, כדי להצדיק את ביטול פסק-הדין, כולו או חלקו, מותנית בקיומו של בירור עובדתי. הכלל בכגון דא מורה כי בבואו לסלק תביעה על הסף, יפעל בית המשפט בזהירות מירבית ויימנע מנעילת שעריו בפני תובע מקום שקיים סיכוי, גם אם קלוש, כי הלה יזכה בסעדים הנתבעים על ידו. נאמר לא אחת כי זהו צעד קיצוני ודרסטי שבו ייעשה שימוש רק מקום שברור למעלה מכל ספק כי ההליכים הננקטים בידי התובע הינם הליכי סרק, וכי גם אם יוכיח את כלל הטענות והעובדות בתביעתו, לא יהא זכאי לסעדים הנתבעים על ידו (ראו: ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 6, 365; ע"א 4600/91 מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פד"י מח (3), 455; בר"ע 59/81 ארדיטי נ' עזבון ארדיטי, פד"י לה (2), 811; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פד"י מ (2) 668).אני רואה להדגיש כי רק במקרים חריגים וקיצוניים במיוחד תתאפשר תקיפה של פסק דין חלוט. (ראו בענין זה: ע"א 10564/05 רפאל גת נ' מאיר חיים מתיתיהו, ניתן ביום 19.9.2007) יחד עם זאת, אין יסוד בשלב מוקדם זה של הדיון לקבוע ממצאים עובדתיים מבלי שניתנה למשיבים ההזדמנות להביא ראיותיהם ולהוכיח טענתם. המסקנה אליה הגעתי לפיה אין לדחות התביעה על הסף טרם קיום בירור עובדתי, התבססה על הכלל כי בבחינת בקשה לסילוק על הסף, על ביהמ"ש להניח כי העובדות המונחות לפניו בכתב התביעה הנן נכונות, ותחת הנחה זו לבדוק האם זכאי התובע לסעד הנתבע על ידו.

9.על אף המסקנה אליה הגעתי אני רואה להוסיף כי ככל שבסופו של יום יימצא כי לא היה יסוד להגשת התביעה, לא מן הנמנע שהמשיבים יידרשו לשאת בהוצאות לא מבוטלות וזאת בשל העוול שנגרם לצדדים שכנגד שנאלצו להיגרר פעם נוספת להליכים משפטיים על לא עוול בכפם.

10.הואיל ולא מצאתי יסוד לקבוע כבר בשלב זה כי התביעה חסרת סיכוי לחלוטין, וכי מדובר בתביעת סרק שמן הראוי לסלקה על הסף, אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק על הסף.בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ב, 07 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: